הסיכום שנכתב בערב כבר לא אותו סיכום
מה קורה לזיכרון של פגישה בשעות שאחריה, ולמה כמה נקודות מיד בסוף שוות יותר מסיכום מלא בלילה
יש מטפלים שכותבים סיכום מיד בסוף כל פגישה. רובנו, בואו נודה, כותבים בסוף היום, או בערב, או ביום שאחרי. אחרי שש פגישות, כשמתיישבים מול המסך, זה מרגיש שהכול עוד שם.
אבל הזיכרון לא עובד כמו הקלטה שנשמרת עד שנחזור אליה. הוא מתחיל להשתנות כמעט מיד. וההבדל בין סיכום שנכתב אחרי חמש דקות לבין סיכום שנכתב אחרי חמש שעות הוא לא רק כמה פרטים נשארו, אלא אילו.
עקומת השכחה
ב־1885 פרסם הרמן אבינגהאוס את אחד המחקרים הראשונים על זיכרון. הוא שינן רשימות של הברות חסרות משמעות ובדק כמה מהן הוא זוכר אחרי פרקי זמן שונים. התוצאה, שנקראת מאז עקומת השכחה, הראתה שרוב השכחה קורית מהר: ירידה חדה בשעות הראשונות, ואחריה ירידה איטית יותר.
ב־2015 שחזרו מורה ודרוס את הניסוי בקפידה, וקיבלו עקומה דומה מאוד לזו של אבינגהאוס, יותר ממאה שנה אחריו. חשוב לדייק: חומר בעל משמעות, כמו שיחה טיפולית, נשמר טוב יותר מהברות חסרות פשר. אבל הצורה הכללית, שכחה מהירה בהתחלה, נכונה גם לו.
הזיכרון לא נמחק. הוא נבנה מחדש.
כבר ב־1932 הראה פרדריק ברטלט שזיכרון הוא לא שליפה של עותק, אלא שחזור. כשמשתתפים במחקר שלו סיפרו מחדש סיפור שקראו, הם השמיטו פרטים שלא התאימו לציפיות שלהם, ומילאו פערים במה שנראה להם הגיוני.
בחדר הטיפול זה אומר משהו לא נוח: ככל שעובר זמן, הסיכום שלנו מתקרב למה שחשבנו על הפגישה, ומתרחק ממה שנאמר בה. המילים המדויקות של המטופלת נעלמות, וההשערה שלנו נשארת. בדיוק הפוך ממה שנרצה, כי את ההשערה אנחנו רוצים לבדוק בפגישה הבאה, לא לקבע.
ומה שקורה בין לבין
יש עוד גורם שמוכר היטב בחקר הזיכרון: הפרעה (interference). מידע חדש שנלמד אחרי מידע קודם פוגע בזכירה שלו, במיוחד כשהוא דומה. ומה דומה יותר לפגישה טיפולית מאשר הפגישה הטיפולית הבאה?
כשכותבים בערב את הסיכום של הפגישה הראשונה, חמש פגישות כבר עברו מעליה. פרטים מתערבבים. ״היא אמרה את זה, או שזה היה אצל המטופל של אחת עשרה?״
מה נעלם ראשון
- המילים המדויקות. משפט שהמטופל אמר בדרך שלו, שהיה כדאי לצטט בפגישה הבאה.
- מה שסוכם. הניסוח המדויק של התרגול, וכמה פעמים בשבוע.
- משפט הדלת. מה שנאמר דקה לפני היציאה, שהוא לפעמים החשוב מכולם.
- מה שלא נאמר. נושא שנדחה, שאלה שנשארה פתוחה.
הפתרון: לא סיכום מלא, רק עוגנים
לא תמיד אפשר לכתוב סיכום מלא בין פגישות, וגם לא צריך. מה שכן אפשר: שתיים־שלוש דקות של עוגנים מיד בסוף, לפני שהמטופל הבא נכנס.
- משפט אחד במילים של המטופל, במירכאות.
- מה סוכם, כולל ניסוח התרגול.
- מה נשאר פתוח לפגישה הבאה.
- אם יש: השערה, מסומנת כהשערה.
את הסיכום המסודר אפשר לכתוב מאוחר יותר, מתוך העוגנים. ככה הזיכרון של הערב נשען על מה שנכתב בזמן אמת, ולא רק על מה שנשאר.
מקורות
- Ebbinghaus, H. (1885). Über das Gedächtnis. Leipzig: Duncker & Humblot.
- Murre, J. M. J., & Dros, J. (2015). Replication and analysis of Ebbinghaus’ forgetting curve. PLOS ONE, 10(7), e0120644.
- Bartlett, F. C. (1932). Remembering: A study in experimental and social psychology. Cambridge University Press.
- Underwood, B. J. (1957). Interference and forgetting. Psychological Review, 64(1), 49–60.
רוצים לשמור על הרצף, בלי עוד ניירת?
be.tipul מכינה אותך לכל פגישה, מסדרת את הסיכום מכמה נקודות, ומטפלת בשוטף. 14 יום בחינם, בלי כרטיס אשראי.
מנסים את be.tipulעוד מהבלוג
יצאנו מהקליניקה. הראש נשאר בפגישה.
משימה פתוחה אחת אחרי פגישה יכולה ללוות אותנו עד הלילה. המחקר מראה שלא צריך לסיים אותה כדי להשתחרר ממנה: מספיק לתכנן אותה נכון.
הדקה שלפני הפגישה
בין מטופל למטופל יש בדרך כלל כמה דקות, ולפעמים אפילו לא. המחקר על מעברים בין משימות מסביר למה זה קשה, ודקה אחת של הכנה משנה את הפגישה.
12 שנה בניתי מוצרים לאחרים. ואז נכנסתי לחדר הטיפול.
כשהתחלתי לטפל, גיליתי שאף כלי לא נבנה בשביל מה שאני עושה בחדר. אז בניתי את מה שחסר לי.